דוגמאות לתהליכים של משתתפים בסדנאות של נגיעות אור.
"כוס קפה וסיגריה"
אלכס (שם בדוי), נער יוצא חבר העמים, השתתף בסדנה במסגרת פרויקט של נוער בסיכון. אחד הנושאים שעלו אצלו בצורה בולטת במהלך הסדנה זה הרצון להיטמע בחברה הישראלית, אל מול תחושת הזרות ותחושת ה"עולה החדש" שאלכס אינו מצליח להשתחרר ממנה. העובדה שאלכס נפלט ממערכת החינוך, ואין לו מסגרת קבועה להעמיק את תהליך החיברות בחברה הישראלית, מקבעת עוד יותר את תחושת הניכור שלו.
בתמונה זו לקח אלכס סמלים ישראלים מובהקים בעיניו (קפה, סיגרית "נובלס", מחצלת, חוף ים…), כשברקע נמצאים אנחנו- ענבר סהר, עמיתתי להנחיית הסדנה והעו"ס האישית שלו, ואני. להגדרתו, דרך סדנת הצילום, בפעם הראשונה בחייו, הוא הצליח ליצור קשר משמעותי עם חבריו ה"צברים" בקבוצה, ויכול היה להרגיש שייכות וחלק מהזהות הישראלית.
"שונות"
יוסי (שם בדוי) , בן 16, השתתף בסדנה שהועברה במסגרת פרויקט של נוער בסיכון. לפרויקט יוסי הגיע לאחר שנשר מביה"ס התיכון. במהלך הסדנה התגלה יוסי כבעל ראיה ויזואלית ואסטטית גבוהה מאד, פיקח מאד, כריזמטי ובעל כושר מנהיגות. כשישבנו לנתח את התמונה ונשאלה השאלה מה הדבר הכי בולט שבו הוא מבחין בתמונה? עלה נושא הצדף ההפוך. יוסי אמר שהצדף ההפוך מזכיר לו את התחושה שהוא היה "הכבשה השחורה" בכל מסגרת שבה הוא היה, ה"אאוטסיידר", ה"בעייתי".
לאחר שיחה על התמונה, בה שיקפנו ליוסי את יכולותיו ואת מקומו המשמעותי כל כך בקבוצה, הוא יכול היה לראות בתמונה משהו אחר: הצדף ההפוך עשוי להעיד דווקא על ייחודיות במובן החיובי. אפשר לראות את הצדף, ודרכו גם את עצמו, כמנהיג בתוך קבוצה של צדפים. כך למעשה אפשר התהליך ליוסי לעשות "ריפריימינג" לתחושה הראשונית שלו, ולראות את עצמו ממקום חדש ומעצים. התהליך, באמצעות התמונה, הביא את יוסי להכיר ביכולותיו האמיתיות ולזהות את נקודות הכוח שלו. בתערוכת הסיום בחר יוסי לקרוא לתמונה "שונות".
"לשחרר את האייפוד"
דני (שם בדוי), בן 17, השתתף במסגרת פרויקט של נוער בסיכון. דני מטבעו נער סגור מאד, בעל אינטיליגנציה ורגישות גבוהים. הוא מתקשה ליצור קשרים חברתיים, ונוטה לברוח להתעסקות עם גאדג'טים טכנולוגיים שעוזרים לו להישאר בבועה משל עצמו. כשנשאל, בתחילת הסדנה, על אילו "נקודות חולשה" ירצה לעבוד בסדנה, הוא ענה שהוא היה רוצה לפתח את התקשורת עם אנשים סביבו.
בתחילת הסדנה היסס דני מאד לצלם אנשים ולהיפתח לסביבתו הקרובה. לאט לאט, לאחר מספר מפגשים ותוך עידוד רב שלנו, התחיל דני לצלם. תחילה צילם את סביבתו הקרובה, בעיקר עצמים דוממים, בהדרגה הפנה את המצלמה לחברי הקבוצה ותוך כדי כך התחיל להפתח אליהם. לקראת סוף התהליך, העז אפילו להפנות את המצלמה לאנשים זרים, מחוץ למסגרת הקבוצתית. בסופו של התהליך, כשניתחנו ביחד את התמונה, הבין דני שהבריחה לתוך הגאדג'טים מונעת ממנו ליצור קשרים עם הסובבים אותו, והתמונה מבחינתו מסמלת הושטת יד ורצון לתקשורת חברתית. בתערוכת הסיום השם אותו בחר דני לתמונתו הוא "לשחרר את האייפוד".